אור ארוך

בשנת 1884 פרסמה האמנית מריה בשקירצבה (Bashkirtseff) את הציור פגישה (Un meeting) בסלון של פריז. הציור, שמעמיד במרכזו הסתודדות מסתורית של חבורת ילדים ממעמד הפועלים, זכה לאהדת הקהל והמבקרים הבורגנים באותה שנה. המחקר על הציור, ועל יצירתה של בשקירצבה ככלל, כלל לרוב ניתוח שהתמקד בהיבטים הביוגרפיים של האמנית. לעומת זאת, מאמר זה מבקש להבין את ייצוג הילדים העניים בציור כתוצר תרבותי הנטוע בהקשר ההיסטורי-והחברתי של פריז בסוף המאה התשע-עשרה. באמצעות ניתוח חזותי והיסטורי של הציור ותוך השוואה ליצירות אחרות בנות-התקופה, המאמר מבקש לשפוך אור על תפיסת הילדוּת המשתנה במאה התשע-עשרה וללכוד את הדינמיקה המעמדית בפריז כפי שהשתקפה בשפה החזותית ששימשה לתיאור ילדים. ראשית, אתייחס לשינוי שחל בתפיסת הילדוּת במאה התשע-עשרה ואבחן את ייצוגם החדשני של הילדים בפגישה כסובייקטים אוטונומיים ובעלי סוכנות. לאחר מכן, אדון בעיצובם הביקורתי של הילדים בציור כילדים ממעמד הפועלים המצויים בסיכון, תוך השוואה לייצוגים מקבילים של ילדי עניים מאותה תקופה. לבסוף, תוך התבססות על התקבלותו החיובית של הציור בקרב הבורגנות, אטען כי בני המעמד הבורגני לא ראו בילדים ממעמד הפועלים רק קורבנות המצויים בסיכון, אלא גם גורמים מסוכנים המאיימים על הסדר החברתי ועל עתיד האומה. אם כך, ציורה של בשקירצבה שימש כבבואה של החרדות התקופתיות שטרדו את הבורגנות הפריזאית והושתו על ילדי העניים. חרדות אלו שעתקו, בתורן, את מעמד הפועלים וילדיהם כ"אחר" לא מוסרי ובכך סייעו לבדל את המעמד הבינוני-גבוה כקבוצה נאורה אשר מגדלת את ילדיה באופן ראוי יותר.